רש"י על חולין ב׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ב׳ ע״ב:י״א רש"י על חולין ב׳ ע״ב:י״ג »

12 הַאי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁים, מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: כׇּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ – שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, בְּנָשִׁים, וּבַעֲבָדִים, וּבִטְמֵאִים, וַאֲפִילּוּ בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִין נוֹגְעִין בַּבָּשָׂר.

פירוש רש"י על חולין ב׳ ב:י״ב

12 מהכא נפקא - כלומר הכא סתמו רבי במתניתין הא בשחיטת קדשים סתמיה דלכתחלה לא ודיעבד כשר:

13 כל הפסולין - כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן:

14 ששחטו - קרבן:

15 בזרים - דכתיב ויקרא א ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על שחיטת קדשים שכשרה בזרים וה"ה לשאר פסולין:

« רש"י על חולין ב׳ ע״ב:י״א רש"י על חולין ב׳ ע״ב:י״ג »